אז מה היה לנו עד עכשיו?

אחרי משחק 1, דיברנו על להדביק את הולידיי לכריס פול כדי להקשות עליו את התנועה והקליעה, ונראה שזה מיושם ועובד.

אחרי משחק 2 כתבנו על קיצור הרוטציה, והבאקס אכן מיישמים ושלושת הגדולים משחקים לפחות 40 דקות במשחק מאז (קצת פחות במשחק 3 בגלל הבלואו-אאוט).

אחרי משחק 3, דיברנו על לעצור את הצוות המסייע של הבאקס גם על חשבון התפוצצות של יאניס – זה לא קרה, והסאנס נענשו עם הצגה של הסגן שלו.

ומה היה לנו ברביעי? היה לנו דווין בוקר עם תצוגה עילאית, אבל גם כזו שגרמה לסירוס חבריו לקבוצה שעמדו והביטו בפלא. כשהם היו צריכים לספק את הסחורה, הם כנראה עדיין עמדו והסתכלו בפלא – כי נקודות ומשחק יצרני לא היו שם. בכלל – בשני המשחקים האחרונים פיניקס נראית הרבה יותר סוליסטית ופחות קבוצתית, ולכן גם הרבה מהעוצמה והכוח שלה דעכו – כי קל יותר ליריבה להתכונן ל-iso של אחד משני שחקנים.

מה שעוד קרה זה קריס מידלטון, שקולע את שלו ביעילות ומתוך השטף של המשחק, ממש בלי לכפות שום דבר – הפוך מהתחושה שמתקבלת מהסלים של בוקר. מידלטון הוא לטעמי תואם קליי תומפסון, רק עם טווח קצת קצר יותר: הוא מגן מצוין ואתלטי, לא מכריח זריקות אלא מחכה שהמשחק יבוא אליו, ומסוגל להתפוצצויות של קליעה בזמן קצר. נוח לו לככב בצלו של כוכב ענק בקליבר MVP, אבל הוא לחלוטין יודע לקחת על עצמו כשהמצב דורש זאת.

אז מה הלאה? באופן פרדוקסלי, הצוות המסייע של יאניס יכול לזכות באקסטרה תשומת לב, למרות שראינו שזו חבורה שמושפעת מאוד מהקהל וככל הנראה לא תצטיין במשחק 5. אם כך, היווני יזכה ליותר חופש פעולה וזו ההזדמנות שלו להעניש במשחק על. פיניקס מצידה חייבת לתת מנוחה לכריס פול. אני מאמין שהוא יחזור עם mind-set שונה, אבל כל העברות החצי האלו סתם מעייפות אותו מאוד, וגם את בוקר. אין סיבה שברידג'ס או מישהו אחר (שלא צריך לגרד מהגופיה שלו את טאקר או הולידיי), יעביר את החצי בכידרור. בהתקפה, הם יצטרכו להניע יותר את הכדור, והשיטה הנכונה לדעתי היא לעבור דרך המגדל באמצע: אם אייטון ישמש כסוג של עוגן עם הכדור, ומסביבו יתרוצצו כל מיני פיינים וקראודרים שיעשו חסימות אחד לשני – אז אני מאמין שיימצא איזה ג'ונסון להטבעה או איזה ברידג'ס לשלשה. בכל מקרה – הם חייבים לגוון את הצד הזה של הכדור – הם כבר הפכו לצפויים מראש לחלוטין.